בבא קמא 22

פרק 22

א <strong><big>משנה:</big></strong> שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק כֵּיצַד נָגַח נָגַף נָשַׁךְ רָבַץ בָּעַט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶזֶק שָׁלֵם וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶן רִבִּי טַרְפוֹן. מַה בִּמְקוֹם שֶׁהֵיקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא פָטוּר הֶחֱמִיר עֲלֵיהֶן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. מְקוֹם שֶׁהֶחֱמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהֶן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. אָמְרוּ לוֹ דַּייוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן. מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק אַף בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶן. אֲנִי לֹא אָדִין קֶרֶן מִקֶּרֶן אֲנִי אָדִין קֶרֶן מֵרֶגֶל. וּמַה אִם בִּמְקוֹם שֶׁהֵיקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֶחֱמִיר בַּקֶּרֶן. מְקוֹם שֶׁהֶחֱמִיר עֲלֵיהֶן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר בַּקֶּרֶן. אָמְרוּ לוֹ דַּייוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן. מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מֲצִי נֶזֶק אַף בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק חֲצִי נֶזֶק.
ב <strong><big>הלכה:</big></strong> שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק כול׳ עַד סוף. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי טַרְפוֹן הוּא. בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. נֶזֶק שָׁלֵם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. חֲצִי נֶזֶק.
ג <strong><big>משנה:</big></strong> אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד בֵּין עֵר בֵּין יָשֵׁן. סִימָּא אֶת עֵין חֲבֵירוֹ וְשִׁבַּר אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
ד <strong><big>הלכה:</big></strong> אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם כול׳. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. מַתְנִיתָא בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם יְשֵׁינִין. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן יָשֵׁן וּבָא חֲבֵירוֹ לִישָׁן אֶצְלוֹ זֶה שֶׁבָּא לִישָׁן אֶצְלוֹ הוּא הַמּוּעָד.
ה <strong><big>משנה:</big></strong> הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ פָּטוּר. וְאִם הוּזַּק בָּהּ בַּעַל הֶחָבִית חַיָיב בִּנְזָקָיו.
ו <strong><big>הלכה:</big></strong> הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כול׳. וְאֵין דֶּרֶךְ אָדָם לַהֲנִיחָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. רַב אָמַר. בִּמְמַלָּא אֶת כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל אִם אֵינָהּ מְמַלָּא אֶת כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים אֵין דֶּרֶךְ אָדָם לִהְיוֹת מַנִּיחָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שְׁמוּאֵל אָמַר. אוֹ בִּמְמַלָּא אֶת כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ עַד שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה עַל קֶרֶן זָוִית. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. וַאֲפִילוּ אֵינָהּ מְמַלָּא כָל רְשׁוּת הָרַבִּים אִם יִטְלֶינָּהּ מִיכָּאן וְיִתְנֶינָּהּ כָּאן הֲרֵי זֶה בוֹר וַאֲפִילוּ אֵינָה נְתוּנָה עַל קֶרֶן זָוִית אֵין דֶּרֶךְ אָדָם לִהְיוֹת מַנִּיחָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.